זו לא הפעם הראשונה שאני מחליט להתחיל לכתוב בלוג, אז מה כן השתנה? למה הפעם אצליח להתמיד?
הפעם לפני שהתחלתי כבר כתבתי לא מעט בכל מיני מחברות פזורות ברחבי הבית
הפעם אני מרגיש שאני רוצה לכתוב בשביל לעשות לעצמי סדר בראש, ואולי על הדרך לעזור לעוד כמה אנשים אחרים
הפעם אני מתכוון לשתף כל מיני דברים מבלי להתבייש
הפעם אני לוקח את הצעד הבא, הכתיבה היא כבר תחביב, אז בלוג זה רק (לפחות מבחינתי) הצעד ההגיוני הבא
בעבר בכל פעם שהתחלתי היה לי תירוץ אחר לא להמשיך. לרוב התירוצים היו צורות שונות של פרפקציוניזם: זה לא מספיק טוב.. את מי זה יעניין? מה יחשוב עליי מי שקורא את זה? השקעתי שעות על גבי שעות על העיצוב הנכון, למצוא שם טוב, תמונה רקע זה ממש חשוב, ומה לגבי הלוגו?
אבל עכשיו משהו השתנה, אני מרגיש בשל יותר, שיותר ממה שאני רוצה לכתוב אותו יש בי צורך להעלות מחשבות, תהיות, ורעיונות על כתב. ואני מקווה שבתור התחלה זה יעזור לי להפנים דברים שלמדתי. לגבש רעיונות לכדי תכנית פעולה. לברר עם עצמי מה חשוב לי יותר ומה פחות. להצליח להתגבר על כל מיני פחדים וחששות מהעבר. בקיצור, דברים טובים.
יש לי חבר טוב מהמילואים, שיש לו על הגוף כמה קעקועים. וסיכמנו שאם נצא מזה בשלום (מלחמת חרבות ברזל – אוקטובר 2023) נעשה יחד קעקוע. בינתיים לא יצא מזה שום דבר כיוון שבכל פעם שאנחנו מדברים על זה הוא שואל אותי עם יש לי רעיון. אני אומר שלא, ושואל אותו בחזרה. וגם לו אין רעיון. אז נכון להיום (יוני 2026) זה עוד לא קרה.
ובכלל מאז השביעי באוקטובר הרבה דברים השתנו בחיי, למדתי המון, החלפתי קריירה, ולאט לאט אני מגיע להבנה שהחיים שלי הם חלק מדבר גדול יותר, חלק מהחיים במדינה המיוחדת שלנו. ומכאן הגעתי לשם ״שבט אחד״. כי ככל שאני מכיר יותר אנשים, מתנסה (וגם מתבגר) אני רואה עד כמה הסביבה משפיעה עלינו. עד כמה העובדה שנולדתי בארץ למשפחה הספציפית שלי הוביל אותי למקומות וחוויות שמשותפות להרבה מאוד אנשים אחרים.
