השבוע באופן מקרי לחלוטין שהפתיע גם אותי יצא לי להיות במפגש ביתי עם בני גנץ. אני קצת מתבייש והרבה גאה להעיד על עצמי שהצריכה היומית שלי של חדשות היא אפסית. מלבד בדיקה של מבזקים בתקופות המתוחות יותר שהיו בשנים האחרונות, אני פשוט לא קורא, רואה, או צורך חדשות בשום צורה שהיא. וגם כאשר אני נוסע באוטו אני שומע מוזיקה או פודקאסט כלשהו. אני חושב שלפחות פעם בחודש כאשר אני משוחח עם אימי בטלפון היא מתחילה להגיד לי מ דעתה על משהו ואז מבינה ששוב אין לי מושג על מה היא מדברת, ושואלת אותי בקצת ייאוש איך אתה לא יודע את זה? ואני עונה לה – הנה, עכשיו אני יודע, מה קרה?
אז אנחנו לקראת בחירות, וכבר תקופה שכולנו מקבלים כל מיני הודעות סמס על סקרים ומסרים של תעמולה. וחברים מהגן של אישתי ארגנו את המפגש האמור והזמינו אותנו. אז אמרתי לעצמי, למה לא? הרי זה בטוח לא יזיק לבוא, לשמוע, ואולי לחבר את הדמות מאחורי המסך, השמועות וסיפורים לבן אדם עצמו. זה לא שהגעתי עם אג׳נדה מסוימת, אני לא מחפש שישכנעו אותי, ואני חושב שבלי קשר לקרחת המתהווה שלי אני מחזיק בסקפטיות בריאה בענייני פוליטיקה.
אני לא אצטט, בעיקר כי אני לא מוצא עניין רב במילים המדויקות של אנשים אחרים. ואני חושב שהרבה פעמים הדברים החשובים לא נאמרים בקול רם. הרכב האנשים שהגיע לשם היה מגוון למדי. קצינים גבוהים לשעבר, פנסיונרים, אנשים שכבר יש להם כמה נכדים, וגם אנשים צעירים יותר שעדיין לא בנו את ביתם או שאיחרו או יצאו מוקדם בגלל שהבייביסיטר איחרה… או כל בעיה שתעלה על הדעת שקשורה לילדים קטנים. היו חילונים, דתיים לאומיים, ומה שביניהם (אי למשל מרגיש איפשהו באמצע שם… לא אוהב הגדרות) ואני חושב שהרבה מהם מאוד רצו להשתכנע.
אבל כל אחד רצה להשתכנע בדבר אחר, אחת רצתה לשמוע הבטחה שביבי לא יהיה שוב ראש ממשלה… בזבוז של אנרגיה לטעמי, לא כי אני בטוח שהוא יבחר, אלא כי אני לא מאמין שיש פוליטיקאי כלשהו עם על הכתפיים שיהיה מוכן להבטיח דבר כזה. אחד אחר דווקא רצה לשמוע מהם התנאים שבהם כחול-לבן כן יצטרפו לליכוד בקואליציה. היו כאלה שרצו לשמוע שאלות קשות ומה יהיו התשובות של גנץ… כל אחד רצה משהו אחר.
בהתחלה, אני רציתי לשמוע איך כחול-לבן מתכוונים להשפיע על סדר היום של הממשלה הבאה, מה יקרה אם הם יצליחו לקבל את המנדטים שהם רוצים, אבל גם מה יקרה אם זה לא יקרה. ואחרי שניסיתי לשאול, ונהדפתי בתשובה חכמה ונעימה שלא ענתה לי על מה ששאלתי… כל הכבוד גנץ, באמת… רק אז קצת התחלתי באמת לחשוב על כל מה נאמר שם.
אני מקווה שתסלחו לי על האמירה הזאת, אבל למרות שאני חושב שיש דברים מדהימים במדינה שלנו, ובאנשים שחיים בה. לכל כיוון שלא נסתכל נראה משהו שצריך לתקן.. ואפילו מבלי להתייחס לוועדות חקירה ממלכתיות או רפורמות/מהפכות משפטיות. חינוך, תחבורה, תשתיות, יוקר המחייה, שלטון החוק, שוויון בחובות וגם בזכויות… הרשימה הזאת חלקית ואני לא האיש הנכון לכתוב אותה. יש אנשים המבינים הרבה יותר ממני בתחומים האלה שיכולים למלא ספרים שלמים במה שצריך לתקן את המדינה ואיך אולי לעשות זאת.
מה שכן בטוח, לא משנה באיזה בעיה נחבר להתמקד, אין פתרונות קסם. יש צורך בתהליכי עומק שיקחו שנים. אני אמנם מורה רק כשנתיים, וחלק מהן במילואים. אבל כבר עכשיו אני יודע להגיד שכל אחד שיבטיח לי פתרון של המשבר העמוק במערכת החינוך בישראל תוך פחות מעשור יש לו בעיה, או שהוא משקר לי, או שהוא משקר לעצמו. אבל אנחנו יודעים מה הבעיה בתהליכים ארוכי טווח כאשר מדובר בממשלה שמתחלפת במקרה הטוב כל 4 שנים. אז נכון שלא תמיד ראש הממשלה מתחלף, אבל מה לגבי שר החינוך? התחבורה? החוץ? לכל אחד מדיניות משלו, כל אחד רוצה להוכיח שהוא יותר טוב מקודמיו. מה מבטיח ששר נכנס לא יבטל מהלכים ארוכי טווח שקודמו התחיל?
בואו נהיה יותר ספציפיים, חוק הגיוס. נגיד ותהיה ממשלה שתצליח לחוקק את חוק הגיוס. מה ימנע מהממשלה הבאה אחריה, או אחר כך לבטל את החוק הזה? בשביל זה צריך שהחוק יוגדר כמשוריין (אל תתפסו אותי במינוח המקצועי) כלומר שידרש רוב של 80 חברי כנסת בשביל לשנות אותו בכל צורה שהיא. אני לא מכיר אף דרך מעשית כיום שבה ניתן להביא 80 ח״כים להסכמה כל כך רחבה. ועל זה גנץ קידם את החלום הבא: ממשלה ממלכתית, לא שמאל, לא ימין, אלא פשוט ממלכתית. שהגורמים היחידים שלא שייכים לה הם הקיצוניים משני הצדדים.
האם מישהו דיבר על זה אתמול במילים כאלה ברורות? לא. האם גנץ חשב שזה מה שעובר לי בראש? קשה לי להאמין כי אז אני רוצה להאמין שהוא משתמש בטיעון הזה שבעיניי די משכנע. ואז אולי היה אפשר לוותר על הסיסמאות (כן היו כאלה למרות שהוא טען שלא), ואפשר היה פחות לנסות למכור תדמית כלשהי, ולהתמקד ברציונאל. ואולי זה לא היה עובד… מה אני מבין בזה?
אז עכשיו אני מבין במה הוא ניסה לשכנע אותנו. הוא רצה שנאמין לו שהוא האדם היחיד שרואה את המציאות הזאת. שהוא היחיד שמוכן לעשות הכל כדי שנתקדם לתיקון המדינה. שעם רק ניתן לו את הקול שלנו, עם רק ניתן לכחול-לבן הזדמנות, הם יוכיחו לנו שלא טעינו.
האם הוא הצליח? אני לא יודע, אני בכלל לא בטוח. מה שכן, הוא גרם לי לחשוב על פוליטיקה ובחירות הרבה יותר ממה שהתכוונתי. אז תודה על הערב ועל הזמן היקר שלך בני היקר. ואני מאחל לך ולכולנו בהצלחה. אני כרגע לא יודע עם אני הולך איתך או לא. אבל כמו שאמי היקרה אוהבת לומר: מה שבטוח, שום דבר לא בטוח.
