יש לי בלאגן בראש

אני חושב לפחות פעם בשבוע אני מרגיש שאני לא מוצא את הידיים והרגליים, שאני צריך רגע לעצור ולעשות קצת סדר. אבל מאיפה להתחיל בכלל?

במיוחד בימים האלה מרגיש לי שהכל מבולגן, הבית שלי, המדינה שלי, העולם שלי… ויש לא מעט רגעים שבהם אני פשוט רוצה לתפוס את הראש בין שתי הידיים ורק לרגע לקחת הפסקה מכל זה. אני אמנם לא צורך בכלל חדשות אבל עדיין דברים מגיעים אליי, יוקר המחיה, שירות לכולם, שוב פעם תקפו יהודים בחו״ל, והזמרת הזאת כל הזמן מכפישה אותנו, ועכשיו בחירות, ומה לגבי ההתחממות הגלובאלית? מישהו זוכר אותה?

סדר את המיטה שלך

לפני כמה שנים נתקלתי בפרופסור ג׳ורדן פטרסון, פסיכולוג קליני קנדי, בן אדם באמת מאוד מרשים. גם מבחינת חכמת החיים והאינטלקט שלו, אבל מאוד בגלל היכולת שלו לנהל שיח מכבד עם אנשים שממש מנסים לעשות את ההפך. פטרסון גם כתב כמה ספרים, אחד מהם נקרא ״12 כללים לחיים״. האמת שיש לי אותו ועוד לא סיימתי לקרוא אותו (כבר כמה שנים), אבל אחד מהכללים הללו הוא בתרגום חופשי ״סדר את המיטה שלך״.

נשמע מאוד פשוט ואפילו קצת מצחיק בשביל כלל חשוב לחיים. אבל הכוונה היא יותר עמוקה מכך. הכוונה היא שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות לפני שאנחנו מתחילים להצביע על כל מיני דברים חיצוניים, חשובים ככל שיהיו, אנחנו צריכים לעשות סדר בחיים האישיים שלנו. לפני שאני יוצא להפגנה על יוקר המחיה, אני צריך לוודא שהבית שלי מאורגן, שאני לא משאיר את האור דולק כל הזמן ואז מתלונן על חשבון החשמל, שאני לא מזמין אוכל מוולט פעמיים בשבוע ואז מתלונן על המחירים בסופר, שאני אוכל את המצרכים שקניתי בסופר ולא נותן להם לשכב במקרר עד שהם מתקלקלים.

נכון שיוקר המחיה (שזה ממש לא הנושא של הפוסט הזה, סתם דוגמא שכולם יכולים להתחבר אליה) הוא באמת גבוה בישראל. אבל לפני שאנחנו רצים להתלונן על המצב, האם עשינו כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את המצב בבית שלנו? בסוף יש בחיים שלנו דברים שנמצאים בשליטתנו, ויש כאלה שלא. וכדי שיוקר המחיה האישי שלי יהיה נמוך יותר, יש הרבה דברים שאני יכול לעשות באופן אישי, בבית שלי, בחדר שלי. אז דבר ראשון, בואו נסדר את המיטה. אז אקח עכשיו הפסקה ואלך לסדר את המיטה שלי.

ומה עכשיו?

אז סידרתי את המיטה שלי, וגם את החדר, וגם שהחדר של הבנות, והאמת שיש ערימת כביסה לא קטנה על הספה שקוראת לי, אבל היא תחכה עוד קצת שאסיים את הפוסט הזה. יש לי בעיה, הבעיה היא שלסדר את החדר זה משהו שגרתי שאמור לקרות כל יום. אבל יש גם דברים נוספים שצריך לסדר, בלאגן שמצטבר בבית או בראש שלי. ולעשות ניקיון וסדר פסח פעם בשנה זה פשוט לא מספיק.

אז תעשה רשימה. וסדר עדיפויות. ותעריך כמה זמן יקח כל דבר. ומה אתה יכול לעשות בערב בזמנך הפנוי. מה אפשר לעשות עם הבנות. מה תלוי בעוד מליון אנשים שאיכשהו הגיעו לעשות טסט לרכב שלהם באותו היום כמוך. אבל הרשימה כל כך ארוכה שזה קצת מייאש להסתכל עליה.

אפשר לקצר את הרשימה הזאת?

אז התשובה הקצרה היא לא. והתשובה הארוכה יותר היא כן, אבל זה יקח זמן.

בשנת 2015 כשהייתי סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית, נתקלתי בסרטון טד נחמד של המינימליסטים, ג’ושוע פילדס מילבורן וריאן ניקודימס. שני חברים טובים שהרגישו כמוני שהם טובעים בבלאגן ועומס ביום יום. אצלם גם זה הגיע עם חובות כלכליים עצומים. והם גילו פיתרון שמאז מכתיב את הדרך שלהם בחיים. הם פשוט הוציאו מהחיים שלהם אחוז מאוד מאוד גדול מהרכוש שלהם, עברו לבתים קטנים יותר, ובגדול קיצרו באופן דרסטי מאוד את הרשימה החומרית שלהם. ומאז הם עסוקים בעולם התוכן הזה ומפתחים אותו גם לחלקים הלא חומריים של החיים. חברים, משפחה, ערכים, וכו׳.

האם זה פיתרון קסם? ממש לא. כי תמיד צריך לתחזק את זה. והצעד הראשוני לפנות מהחיים שלנו את מה שמיותר, זה צעד ממש מורכב ואפילו קשוח. ובשלוש השנים הראשונות שבהן הייתי סטודנט עברתי כל שנה דירה, מה שמאוד עזר לי להיפטר מדברים שלא באמת הייתי צריך. אבל מאז עבר מעל לעשור. ואמנם הצלחתי באופן חלקי לשמור על ארון הבגדים שלי די מינימלי. אבל המחסן שלנו עמוס בדברים. וגם המשחקים של הבנות ממש זולגים מהמדפים.

אז אני הולך לעצור פה, ולרשום את הרשימה שלי. שכנראה תהיה ארוכה מאוד. אבל אני מקווה מאוד שאצליח לקצר אותה בטווח הארוך וגם לשמור עליה קצרה.

ואם תרצו ללמוד קצת יותר על מינימליזם, אני אמנם לא כזה מומחה אבל אמשיך לשתף פה את הדרך שלי.